קרעים בגידי השרוול המסובב

אמצעים לתיקון קרעים

בתנועות הכתף מעורבים מספר גידים המכונים השרוול המסובב. מקור הכינוי מהצורה בה עוטפים הגידים את מפרק הכתף ומאפשרים את תנועתו.

 גידים אלו עלולים להיפגע במנגנונים שונים, הנפוצים שבהם הם גיל וטראומה.

את השינויים החלים בגופנו עם השנים אנו רואים היטב מול המראה בכל יום. צבע וכמות השיער משתנים, עם השנים מופיעים עוד קמטים סביב העיניים ובמצח. אותם תהליכים הקשורים בגיל מאפיינים גם את הרקמות בכתף אך בניגוד לאיכות השיער ועור הפנים, גידי הכתף נסתרים מעינינו.

 בעבר היה נהוג לסווג את הקרעים בגידי השרוול המסובב לקרעים שניתנים לתיקון ולכאלו שאינם ניתנים לתיקון. כיום, טכנית ניתן לתקן כמעט כל קרע (למעשה כל קרע) וההחלטה האם יש טעם בתיקון תלויה בסיבת הקרע, איכות הגידים המועמדים לתיקון וכן איכות השרירים המניעים את אותם גידים.

באנלוגיה הגיד הוא כבל, המחבר בין המנוע (השריר) לבין עצם ראש ההומרוס. אם המנוע אינו פועל עוד, תיקון הכבל לא יוביל לפעולה.

לפיכך לפני הניתוח מבוצעות בדיקות דימות המדגימות את איכות הגיד והשריר ומסייעות להחליט על הטיפול המתאים.

 תיקון קרעים בגידי השרוול המסובב

תיקון הקרעים נעשה על פי רוב באופן ארטרוסקופי. סיב אופטי בקוטר של 5 מ״מ מוחדר לכתף דרך נקב זעיר ומאפשר התבוננות ישירה במבנים הפנימיים. ע״פ ממצאי הסקירה ובהתאם לתכנית, מבוצע תיקון הגידים באמצעות עוגנים או באמצעות תעלות בעצם.

עוגנים הינם שתלים זעירים עשויים מחומר נספג או מטיטניום המוחדרים אל העצם ומאפשרים קשירה של הגיד למקומו האנטומי.

תעלות עצם מבוצעות באמצעות מכשור מיוחד ומאפשרות העברת חוטים דרך העצם ללא צורך בעוגנים.

הבחירה בטכניקה היא ע״פ שיקול המנתח ובהתאם לממצאים בזמן הניתוח.

במקרים בהם אין טעם בתיקון הגידים (אם מדובר בגיד שהזדקן ואיכות השריר ירודה) מקור הכאב בכתף מאובחן ומטופל בהתאם. כיום קיימת האפשרות להחדיר לכתף בלון מחומר נספג ולמלאו בתמיסת מי מלח. הבלון דוחק את ראש עצם הזרוע חזרה למקומו (קרע מאסיבי בגידים עשוי לגרום לבריחה עליונה של ראש ההומרוס) ובכך משחזר את איזון השרירים הנכון בכתף ומשפר את אחוזי ההצלחה בטיפולי הפיזיותרפיה. הניתוח כולו אורך כ 20 דקות.

לאחר הניתוח יש לבצע פיזיותרפיה המותאמת באופן אישי למטופל ע״פ סוג הניתוח אותו עבר.

 אי יציבות של הכתף:

מפרק הכתף מסייע לנו במיקום כף היד במרחב ועקב כך הינו המפרק בעל חופש התנועה הגדול ביותר מבין כל המפרקים בגוף האדם. ככל שמפרק בעל דרגות חופש גבוהות יותר הוא פחות יציב.

אי יציבות קלינית של הכתף עשויה לנבוע ממגוון סיבות, העיקריות בהן הן על רקע חבלה (פריקת כתף) או תכונות אישיות של המפרק ורקמות החיבור (כמו גמישות יתר שיצאה מאיזון).

במקרים בהם לא ניתן להביא ליציבות באמצעים שמרניים כגון פיזיותרפיה ואיזון שרירים ורצועות (תרגול פרופריוצפטיבי) ניתן להציע פתרון ניתוחיח. על פי רוב, הפתרונות הניתוחיים מתאימים יותר וגם מוצלחים יותר למטופלים שאצלם סיבת אי היציבות היא על רקע חבלתי.

אי יציבות על רקע חבלתי:

בעת פריקה של הכתף עשויים להגרם מספר נזקים אופיינים ברקמות.

הפריקה הנפוצה ביותר היא פריקה קדמית, בה ראש עצם הזרוע יוצא ממקומו ופורק קדימה ולמטה. הפריקה גורמת לקריעה של הרצועות בקדמת הכתף (הלברום הגלנואידלי). מכתש הכתף (הגלנואיד) ננעץ בחלקו העליון של ראש עצם הזרוע ויוצר בו שבר דחיסה המכונה היל-זקס. לאחר החזרת הכתף למקומה קיימת נטייה לפריקות חוזרות העולה ככל שגילו של המטופל בפריקה הראשונה צעיר יותר (עד 90% פריקות חוזרות כאשר הפריקה הראשונה אירעה מתחת לגיל 18) ועל כן במקרים כאלו נהוג להציע פתרון ניתוחי מיידי מאחר ופריקות חוזרות פוגעות במפרק הכתף ועשויות לגרום להזדקנותו המואצת מעבר לאי הנוחות והמגבלות הנגזרות מכתף שאינה יציבה.

 תיקון אי יציבות של הכתף

הניתוחים המוצעים במקרים של אי יציבות מותאמים לסוג הפגיעה כאשר חוק האצבע אומר שנזקים משמעותיים לרקמה קשה (עצם) דורשים תיקון רקמה קשה ונזקים לרקמות הרכות (רצועות) יכולים להיות מטופלים ע״י תיקון ברקמה רכה (תיקון רצועות).

הניתוחים מתבצעים על פי רוב בטכניקה ארטרוסקופית בה מוחדר סיב אופטי לחלל הכתף ולאחר הערכת הנזק מתבצע תיקון של הרצועות באמצעות עוגנים.

במקרים בהם קיים נזק משמעותי לעצם הגלנואיד מתבצע ניתוח לשחזור הנזק באמצעות הסטת עצם וגיד מאזור הכתף. ניתוח זה מתבצע באופן פתוח דרך חתך של כ 5 ס״מ בקדמת הכתף או באופן ארטרוסקופי דרך 6 חורים בהיקף הכתף.

לאחר הניתוח יש לבצע פיזיותרפיה המותאמת באופן אישי למטופל ע״פ סוג הניתוח אותו עבר.

ניוון מפרק הכתף

עם העלייה בתוחלת החיים בעולם המערבי והתפתחות הרפואה המודרנית קיימת עליה מבורכת באנשים בקבוצת הגיל השלישי החיים חיים פעילים ואפילו ספורטיביים. עם זאת, השינויים הגופניים הקורים עם השנים עשויים להביא למגבלות גופניות שיכולות לפגוע באיכות החיים ולמנוע את אורח החיים הרצוי.

בשני העשורים האחרונים חלה התקדמות דרמטית בנושא החלפת המפרקים בכתפיים ועם פריצת התותבות מהדור השלישי לשוק והתמקצעות המנתחים, ניתוחים שבעבר נחשבו כלא מוצלחים כיום נחשבים מוצלחים ביותר ומאפשרים הפחתה משמעותית בכאבים ובמגבלות שיוצרים השינויים הניווניים במפרקים.

במטופלים הסובלים משינויים ניווניים של מפרק הכתף הגורמים לכאבים אך עדיין בעלי שרירים וגידים תקינים, מתבצעת החלפת מפרק כתף מלאה בתותב הנקרא תותב אנטומי, המשחזר את האנטומיה של הכתף ומשתמש בשרירים ללא שינוי הביומכניקה של הכתף.

במטופלים בהם ישנם שינויים ניווניים על רקע קרעים מאסיביים של גידי השרוול המסובב מתבצעת החלפה של מפרק הכתף בתותב ההופך את הביומכניקה של הכתף (ועל כן מכונה ״תותב הפוך״) ובכך מאפשר תפקוד יעיל ללא מעורבות השרוול המסובב, על בסיס שריר הדלתואיד.

לאחר בדיקה גופנית ובדיקות עזר שונות מתקבלת החלטה לגבי סוג הניתוח המתאים.

החלפת מפרק הכתף מתבצעת באופן פתוח, הניתוח אורך כשעתיים ודורש אשפוז של יום או יומיים לאחר הניתוח.

לאחר הניתוח יש לבצע פיזיותרפיה המותאמת באופן אישי למטופל ע״פ סוג הניתוח אותו עבר.

שברים:

פציעות ושברים סביב הכתף הם פתולוגיות החוצות את קבוצות הגיל השונות. באוכלוסית הגיל המבוגרת יותר נפוצים שברים בעצם הזרוע המקורבת. באוכלוסיית רוכבי האופניים והספורטאים נפוצים שברים בעצם הבריח ופגיעות במפרק שבין עצם הבריח לעצם הכתף (המפרק האקרומיו-קלוויקולרי או ACJ).

הטיפול בשברים עשוי להיות שמרני קרי, קיבוע, מעקב ופיזיותרפיה או ניתוחי.

הטיפול הניתוחי בשברים נקבע על פי סוג השבר ועל פי האינדיקציות המקובלות להתערבות ניתוחית.

קיבועים של שברים בעצם הזרוע המקורבת יכולים להיעשות על ידיד שימוש בפלטות וברגים, במסמר העובר בתוך תעלת לשד העצם ובמקרים מסויימים שימוש במקבע חיצוני באופן זמני.

במקרים בהם השבר הוא כזה שבו קיבוע ניתוחי צפוי להיכשל בסבירות גבוהה, קיימת אפשרות להחלפה של המפרק.

לאחר הניתוח יש לבצע פיזיותרפיה המותאמת באופן אישי למטופל ע״פ סוג הניתוח אותו עבר.

שתפו דף זה

Share on facebook
Share on linkedin
Share on twitter
Share on whatsapp
אמצעים לתיקון קרעים
דילוג לתוכן